אני יליד באר שבע (בי"ס יסודי "מצדה", תיכון "מקיף ג"). אחרי השיחרור, עברתי לתל אביב. למדתי במסגרת הב"א הכללי ואח"כ במסגרת החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. את הדוקטורט כתבתי באוניברסיטת טורונטו, במרכז ללימודי ימה"ב, בהנחייתו של בריאן סטוק. חזרנו (אני, רעייתי אז ושני ילדינו) לאוניברסיטת תל אביב ולמלחמת המפרץ.
תחום המחקר האקדמי שלי הוא תופעות דתיות. לימדתי בחוג להיסטוריה כללית, בעיקר על ימי הביניים במערב עם דגש על נצרות ויהדות. עם השנים פרסמתי מספר ספרים על תחום ההתמחות שלי (Prophets in Their Own Country באוניברסיטת שיקגו, Flesh Made Word וSeven Deadly Sins בהרווארד וThe Sensual God בקולומביה).
פירסמתי עוד ספרים, שתורגמו לשפות שונות. בעברית התפרסם גם ספרי תקומה על ההיסטוריה של ישראל בחמישים השנים הראשונות וספר הילדים איך בוטלה המתמטיקה. עוד פרוייקט שלי הוא תרגום הוידויים של אוגוסטינוס הקדוש לעברית. ספרי, מדריך לחילוני: איך לא להאמין בלי להתנצל, יצא לאור באפריל 2019. ספרי, קריאת ביניים: מדריך קצר לימי הביניים במערב, ראה אור בתחילת 2020. כתבתי לא מעט מאמרים מדעיים ולא מעט מאמרי דיעה בעיתונות היומית.
עד דצמבר 2019 הייתי ראש ביה"ס להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב וניהלתי את ההוצאה לאור של האוניברסיטה. מאז אוקטובר 2021 אני משמש כנשיא המרכז האקדמי רופין.
אני לא מאמין בהפרדה בין העולם למגדל השן. בעצם, אין דבר כזה, "מגדל השן". כולנו חיים בעולם, מקבלים ונותנים. לכולנו זכויות וחובות.
אפשר להגיב בבלוג ואפשר לכתוב ל:
aviad.kleinberg@gmail.com
הבלוג של אביעד קליינברג 
מנהרות – אגדה אורבנית
המנהרות השתלטו על תודעתנו באחת. איש לא הזכיר אותן כאשר יצאנו למלחמת מגן נגד החמאס. הן לא היו מטרה מוצהרת תחת מטר הרקטות שנחתו עלינו. לפתע, ללא כל אזהרה, יצאו להן עשר נקודות (ויש אומרים אחת עשרה) וזחלו אל תוך מוניטור הבקרה של תצפיתנית אחת, ומתוכו קפצו ומלאו את כל מסכי הטלויזיה. "הם פה!" מלמל עם ישראל בחרדה.
"רק אפתח את הדלת ואתקל בחמאסניק הזה!"
"אני רוצה שהרמטכ"ל יתייצב לפני, ילטף את פני ויבטיח לי – לא עוד!" הזדעקה אם יהודיה מניר-עם, שגלתה עם משפחתה מביתה למרכז הארץ.
היו אלה עשרת המופלאות שפיסקו מילים וחיברו סיפור. רק המצא את חלום הביעותים הפרטי שלך והן כבר יפסקו משפטים ויקנו להם משמעות. עמוס הראל כותב היום (ה-21 למערכה) ב"הארץ" "קצין בכיר ששוחח אתמול עם עיתונאים אמר כי המודיעין ידע ערב המבצע על 38 מנהרות וכי ביוני 2013 הועבר דו"ח מפורט בעניין לראש הממשלה, שמינה צוות בראשות יעקב עמידרור, אז היועץ לביטחון לאומי, לעסוק בסוגיה." (זאת כהכנה לוועדת החקירה הבאה, כדברי פרשנים חדי עט). להיכן נעלמה שביעות הרצון של הפיקוד העליון על ההישגים המופלאים המנפחים את חזותיהם? לכמה עוד ימתחו שלושת ימי בוגי לחיסול המנהרות? משהו לא מסתדר לי. במחשבה שנייה, דווקא כן.
בעת מלחמת שבעת החודשים, הפחיד בוגי את יאיר בקיצוצי אימונים ו… בקיצוץ תקצוב רכזי הביטחון של עוטפי עזה. לו חשב שהמנהרות איומות ומאיימות הרי שדווקא היה מתגבר את אמצעי ההגנה, הלא כן? הקיצוצים חטפו מהרכזים אפילו את רכבם הממוגן. שיסתדרו בכוחות עצמם פסק מר ביטחון. הישובים מחו, אך מחאתם התפוגגה ברעש המלחמה (מלחמת התקציב כמובן). לא עברו ימים רבים וחשבון הבנק של הטכנוקרטים לבית חמסטאן התרוקן. אבו-מאזן סרב למלאו. זעקתם של הלוחמים האמיצים חלחלה בחיבוטי מחילות ועד לכפתורי השיגור הגיעה. מיד הוצפו שמי ישראל בצינורות מעופפים וכיפת הברזל התפרסה וקלטה אותם. חיל האויר הוזנק והצוק האיתן הפליג לדרכו. המשימה שהוטלה על צה"ל הייתה חסכונית במילים ובתקוות: "שקט יענה בשקט". מנהרות? הס מלהזכיר.
בעוד הקבינט מתחבט אם להיכנס קרקעית, ועל הקיר פרוסה מגילת לבנון השנייה "מנה, מנה, תקל…" ירדה בת צל מהשמים והוליכה את התצפיתנית לעבר עשר הנקודות שקפצו כפרעושיות לעבר נחל עוז. "יש!". באחת פלט הקופירייטר כסכר שנפרץ: "מנהרות!"
אכן, יד המפרסם הגיחה בדקה התשעים ושתים, בזמן פציעות. מחילות, מפחידות כחיבוטי קבר, מתפשטות כקן צפעונים שאך זה הגיחו מביצתם, מפיצות אימה לכל עבר. משימתו המוגדרת העיקרית של הצוק האיתן נקלטה מייד. המלחמה היא על חיסול האיום הזניח שהפך בן לילה לאיום אסטרטגי. הטילים אמנם מזיקים פי כמה. הם מגיעים מקצה הארץ עד קצה. אך הרי יש לנו כיפת ברזל! מלחמות העבר הוכיחו שהחמאס מיומן בשיגור הרקטות גם הרבה רגעים אחרי שהאש פסקה. כל ראש ממשלה מתחיל יודע שאל לו להעמיד את יוקרתו על מאזני חיסול הטילים. אבל מנהרות?! מה פשוט מזה. תוך שלושה ימים ושר ביטחוננו יחסלן.
והחשוב מכל – הקרבנות. המלחמות האחרונות הוכיחו שהעם מוכן לשאת עשרות קרבנות אזרחים וליבו נחמץ בקרבו על כל חייל שנפל על משמרתו. המנהרות גרמו לעולם להתהפך. המלחמה היא מלחמת האבירים בדרקונים. וודאי שמלחמה כזאת גובה מחיר; אך כזה שהעם מוכן לשאתו. "אנחנו נשרוף את כל הערבים!" "אנחנו נטביע את חיילינו הגיבורים בקדרות השף" "לא ניתן לחייל בודד שאיבד חייו בקרב להתנהל בדרכו האחרונה לבד". כל העם צבא!!!
הדרקונים והמבוכים הוציאו את הקבינט מתהום המבוכה. אפשר לאבד 7 חיילים בנגמ"ש מיושן אחד ולטעון לאסון. בשורות איוב זורמות. עוד זה מדבר וזה בא. הפנים הצעירים מלאי החיים מופיעים בזה אחרי זה על המסך וכולנו מחבקים את המשפחות השכולות ומפסיקים לשאול שאלות. והמשכיל בעת ההיא ידום.
כאשר גיבורינו נופלים על משמרתם תיגדע פרנסתו של כל מי שלשונו השתלחה נגד הזרם; מתוך רגישות יתר כמובן. חבריהם עדיני הנפש, או המצהירים כי חברי הנופלים המה, מנופפים אגרופי ה- Facio del combatimento, ומגינים בחירוף נפש נגד עוכרי ישראל! הם לא יזניחו את משמרתם ויגדעו כל יד שתניף סכין על גב האומה.
איפה היינו? אה, כן, במנהרות. מסתבר שהקופירייטר היה גאון, אך הביצוע לא כל כך. הימים מתמשכים ומתמשכים והמנהרות רק מומצאות כל יום מחדש. לא רק זאת, אלא מנהרות "מטופלות" משמשות חמאסניקים נועזים לפגוע בחיילי צה"ל (לא באזרחים!!!) ולהיעלם עם פעולה מצולמת כלעומת שהופיעו. מובן שהעובדות לא נועדו לבלבל את הפוליטיקאים. הם ממשיכים לזעוק בכל השפות, אל כל מיקרופון או מצלמה, על שימוש נלוז בכסף הרב שנשפך לרצועה. (במחיר F-16 אחד אפשר לכרות כחמישים מנהרות… זאת ועוד, אם משתמשים בהן בחכמה ניתן לנטרל את היתרון האין סופי של טכנולוגיית ההי-טק…) מלחמה בת שבוע, עשרה ימים גג, התמתחת לה כמסטיק עד שהעולם מאס בה ומאן להבדיל בין טרוריסט לבין לוחם חופש; בין מתקיף למותקף; בין הרוג ע"י טיל או מרגמה להרוג ע"י פצצה מרעידת קצה כנף.
יש לי טענה שאני מודע מראש שתישמע מטופשת: המנהרות אינן אלא דחליל!
נכון, הן אינן דחליל לציפורים שהדחליל לכד. הן משמשות קטליזאטור למשרדים ליחסי הציבור שיתפרנסו על ארגון הפגנות המונים להחליף חטופים בכל מחיר. הן עשויות לגרום כאב ראש לכל ראש ממשלה שמובל ע"י סקרים. הם לא היו, אינם, ולא יהיו סכנה אסטרטגית למדינת ישראל. כרגע מנופפים בהם ממש כשם שנופפו בטילים לפני שהמציאו את כיפת ברזל. על עשרות אלפי הטילים שבלבנון כבר היה מי שהצהיר "שהם יחלידו". הם לא כל כך החלידו, לא הם, לא הטילים נושאי ראש נפץ כימי שבסוריה, ולא טילי הגרעין (לעתיד לבוא) של איראן. נכון, המנהרות האלה יוצרות בעיה, אך מסוג אחר לחלוטין. הן מספקות הגנה לראש הנחש. הן מאפשרות יצירת מאזן אסטרטגי בין מדינת לואו-טק לבין אחת המעצמות הטכנולוגיות המבריקות של המערב. ישראל יכולה להיעלב עד עמקי נשמתה, אך היא לא תוכל לכבוש את אותה עזה אותה כבשה ביום וחצי במלחמת ששת הימים. מעליב? כן! אך לא יותר מזה. אם הם ירצו לנהל התקפת קומנדו, הם יוכלו לעשות זאת. הפצצות של טייסינו המצוינים יפגעו רק באזרחים, ששמשו וישמשו גם בעתיד כמגן אנושי. ברוך בואך למזרח התיכון. כמובן שתוך מספר שבועות הגניוס הישראלי ימצא פתרון התראתי גם נגד החופרים…
ומה באשר למלחמה הנוכחית?
היא תסתיים. אני מבטיח; רק שלא יקראו לה מלחמה. "מלחמה" זה שם קוד לשיפוי אזרחים מעבר ל"ארבעים הק"מ" על ההפסדים שיאלצו לספוג למען הרעיון. כמו כל דבר, לך בעקבות הכסף. ובכן יחפרו עוד מנהרות, שיתגלו ברובן. במלחמה הבאה יאלצו למצוא איזה באזזז חדש.
פשוט משום שהסכסוך במזרח התיכון אינו על "האגן הקדוש", או על אלוהים או על היסטוריה. הסכסוך הוא פשוט על נדל"I!!! הוא לא יפתר עד שהצדדים יכירו בכך ויפעילו את הכלים בהם משתמשים בסכסוכי נדל"ן. על כך המאמר הבא.
לאביעד, אשמח אם תפרסם את המאמר בבלוג שלך
אהבתיאהבתי
על דבר אחד אנחנו מסכימים. אתה באמת ז. ביי.
אהבתיאהבתי
שלום פרופ׳ קליינברג,
אם אפשר, שאלה בקשר לפאולוס. בלא מעט ציורים, מופיע פאולוס בדרכו לדמשק, כשהוא נופל מסוס, או שוכב מעורפל למרגלות סוס. האם יש סימוכין בברית החדשה ו/או תעוד מן הנצרות הקדומה, כולל חיצוניים, הנותן בסיס לסיפור עם הסוס?
התודה
ליביו
אהבתיאהבתי